מאמרים
באמת מסקנת הגמ’ בכתובות דהלכה כר”ע נגד חברו
1) הטיה זו מנהג ואינה חובה, והיא כהמחשה
יש התכתבוית רבות ביניהם מפוזרים בכל חלקי ספר
לעניות דעתי הצרוף הראשון מה שהולך לאיבוד היא
בספר אנציקלופדיה ארזי הלבנון (כרך ז' עמוד 1730)
תודה רבה על הברכות. ישובו ויחולו על ראשו,
1. יש בזה מחלוקת גדולה בפוסקים, ואין בזה
לא, כי לחיצת יד הוא מעשה של קירוב
מקור כלל זה בירושלמי (בבא מציעא פרק ז'
לכאורה המכירה בטלה, וכמ"ש הפוסקים גבי מי שמכר
יש בזה מחלוקת בין הראשונים. עיין שדי חמד
בשלחן עורך סימן תקס"ח סעיף ט' כתוב שידחה
אין הבנה לקושייתו של אותו חכם, וכי אצלו
לשון הרמב"ם (פרק י"א מהלכות תפלה ה"ג): ומעמידין
אני כתבתי הנלע"ד אע"פ שרבנים אחרים סוברים ההיפך
לכבוד הרב השואל היקר אחר מחילה מכבודו עירבב
יתכן מאוד שמרן ראש הישיבה שליט"א הבין בשאלת
א) המקור הוא בירושלמי (פרק ב' פאה הלכה
הנה מה שכתב בסוף דבריו גבי הכלל של
כלי זכוכית – שהם הכלים המצויים, חיוב טבילתם
1. אכן כך היתה דעתו של הגאון רבי
מעיקר הדין אולי יש מקום להקל בזה, אך
אין כל מניעה הלכתית. בימי השבע ברכות יש
בשדי חמד (חלק ג') מצדד להחמיר. ועיין עוד
לענין שמיעת קול אשה ברדיו או דיסק, היקל
כלי נגישות